בעקבות הפגישה שלי עם אורן, התחלתי לכתוב תמצית מנהלים לרעיון שלי. מבדיקה באינטרנט למדתי כי המסמך צריך להיות קצר ולהיכתב בשפה האנגלית. אחרי כמה ניסיונות הבנתי כי האנגלית שלי צולעת, בלשון המעטה. החלטתי לכתוב את המסמך בעברית ולתרגם אותו מאוחר יותר לאנגלית. כתבתי הסבר קצר על חשיבות הצורך של ילדים והגיל השלישי בתמיכה במחשב, אבל מהר מאוד גיליתי כי המסמך שלי כמעט ריק. היה לי חסר מידע קריטי לגבי השוק, המודל העסקי והגדרת המוצר. בעיקר התלבטתי כיצד להתקדם בהגדרת המוצר ובפיתוח שלו. הרגשתי שאני זקוק בדחיפות לעזרה. זהו, הגיע הזמן לדבר עם גולד…
דובי גולדשמידט או גולד, כינוי שהודבק לו בתעשייה, הוא גאון מחשבים שהכרתי במסגרת מקום העבודה הקודם. גולד סיים בגיל מוקדם יחסית לימודי וטרינריה, עזב את המקצוע אחרי שנתיים, עשה הסבה להנדסת תוכנה ומהר מאוד הצטיין בזכות היכולות האנליטיות שלו.

"רציתי להיות וטרינר כדי לטפל בחיות, אבל התברר לי שאני פסיכולוג של בני אדם…" גולד ענה לי בחיוך, לאחר ששאלתי אותו פעם מדוע הוא הפסיק להיות וטרינר. כיום, אחרי שהחליט להיות עצמאי, הוא משמש כיועץ בכיר לפרויקטים מורכבים בתוכנה. למרות היכולות האינטלקטואליות הגבוהות שלו, ואולי בגללן, גולד לבוש כמו הומלס שאספו הרגע מהרחוב: עגיל באוזן, חולצת טי שירט, מכנסי ג'ינס משופשפים וכפכפים. לעולם לא דיברנו על זה, אבל ראיתי בגולד, מעבר לחבר טוב, סוג של מנטור טכנולוגי.
"שלום לך ידידי הצעיר משכבר הימים," גולד ענה לי בסגנון המליצי שלו.
"חחח…מה נשמע גולד?"
"הרוב טוב. מה חדש אצלך?"
"האמת? יש הרבה. התחלתי לעבוד על רעיון לסטארט אפ. חשבתי לשמוע ממך קצת פידבק."
"יפה לך. רוצה לקפוץ אליי בשבת?"
"מעולה. אחת בצוהריים?"
"כן. באותה הזדמנות רציתי להכיר לך את סנדי."
"בטח, חברה חדשה או אחת מהעבר?" לגולד היו כמה מערכות יחסים, אבל הוא סיפר לי בעבר שהוא לא מעוניין להקים משפחה. "טוב לי עם החיות שלי. הן מבינות אותי, והכי חשוב – אני מבין אותן." הוא סיכם. בהתאם לספירה האחרונה שלי, גולד מגדל חמישה כלבים ושלושה חתולים בוילה שלו בכפר סבא.
"לא, לברדורית בת שנה שאימצתי לפני שבוע," הוא השיב, בטון מלא גאווה.

"אוקיי, אשמח להכיר את סנדי. ביי," אמרתי וניתקתי.

***

בשבת בצוהריים נסעתי להיפגש עם גולד, ואילו שרי נסעה עם אדם להיפגש עם חברת ילדות.
כשנכנסתי לחצר של גולד ליוותה אותי תחושה פסטורלית: כלבים וחתולים הסתובבו בנונשלנטיות, זוג תרנגולים התהלכו להם בגאווה וכמה ארנבות קיפצו בעליזות מצד לצד. ממש גן חיות קטן, חייכתי. כשפסעתי לתוך הבית, בניגוד לאווירה הכפרית הקודמת, גיליתי כי הבית של גולד היה מצויד בגאדג'טים המתקדמים ביותר: מכונת קפה משוכללת, רמקולים אלחוטיים, שלושה מחשבים ניידים וגופי תאורה "חכמים". לאחר שהתיישבתי ליד שולחן שהיה ממוקם בפינה מוצלת בגינה, התקרבה אליי אחת הכלבות והניחה בעדינות את ראשה על הברכיים שלי.
"אני רואה שסנדי מנומסת. באה להגיד שלום לאורחים," גולד חייך כשהניח שתי כוסות אספרסו וצלחת עוגיות על השולחן.
"זאת האהבה החדשה שלך? סנדי? מאיפה הגברת מגיעה?" שאלתי וליטפתי אותה.
"מכר שלי מצא אותה זרוקה עם רגל שבורה ליד תחנת דלק, כנראה שעברה התעללות. הייתי אומר שאנשים הם חיות רעות, אבל אני לא רוצה להעליב את החיות," גולד ענה והתבונן בסנדי בחיבה.
"היא מאוד חברותית," אמרתי והמשכתי ללטף אותה.
"נכון. לברדורים נולדים עם חרדת נטישה גדולה. היא לא מסוגלת להיות רגע לבד, בטח אחרי מה שהיא עברה."
"אז קדימה – שפוך, אני כבר סקרן לדעת יותר על הרעיון שלך," גולד אמר כשסיימנו את הקפה.
"אז ככה…" עניתי וסיפרתי לו על הרעיון.

גולד הנהנן מדיי פעם ושמר על הבעת פנים קשובה.
"נו, מה אתה חושב?" שאלתי בסקרנות לאחר שסיימתי.
"אני חושב שעלית על משהו מעניין, אבל יש לי כמה הערות," גולד השיב. "בוא נתחיל ברעיון עצמו – אתה חייב להתמקד!"
"מה הכוונה?"

"אתה מדבר על שני מוצרים נפרדים: אחד לילדים מאוד קטנים והשני למבוגרים מאוד גדולים," גולד השיב, מחויך.
"נכון, אבל מדובר על אותו פתרון – תמיכה בעבודה על מחשב!"
"בעיקרון כן, אבל המוצר יראה שונה לגמרי לכל אחד מהם. אתה חייב להתמקד רק באפליקציה אחת בשלב של סטארט אפ."
"אני מבין! אבל שניהם נראים לי מעניינים," עניתי בקול ממורמר.
"ברור, אבל אתה חייב לבחור אחד מהם, לפחות בהתחלה."
"אוקיי," עניתי אחרי כמה שניות של מחשבה. "אני חושב שכדאי לי להתמקד באפליקציה של הגיל השלישי – הצורך והשוק הרבה יותר ברורים."
"נראה לי שאתה צודק, לפחות מבחינת גודל השוק," גולד ענה מהורהר. "לילדים השוק מוגבל לגיל מסוים, אבל למבוגרים טווח הגילאים יכול להגיע לשלושים שנה."
"נכון. אני גם חושב שאצל המבוגרים הצורך הוא מובהק ומיידי. לגבי הילדים, יכול להיות שהפתרון הוא פשוט שיחכו עד שיגדלו קצת."
"בדיוק. המשתמשים בגיל השלישי כבר מספיק גדולים."

"לגמרי," עניתי בצפייה.

"טוב, אז מה בדיוק המערכת תעשה?" גולד שאל בפנים רציניות.

"האפליקציה לומדת את הרגלי השימוש…" התחלתי להסביר.

"אני מעדיף שתשתמש במושג מערכת, ולא אפליקציה," גולד התפרץ לדברים שלי.

"אוקיי, מערכת," עניתי אחרי מחשבה קצרה. "המערכת לומדת את הרגלי השימוש והצרכים של המשתמשים ומציעה לו בזמן אמת כלים, פתרונות והצעות לפעולה."

"תן לי רגע להבין. אתה מתכוון לזה שיהיה משהו מותקן על המחשב של המשתמש?"

"כן, צודק. חלק מהקליינט יהיה מותקן על המחשב. המטרה היא לעקוב אחרי הפעולות של המשתמש, ללמוד את התקלות שהיו לו בעבר ולהמליץ לו בזמן אמת על פתרונות."

"הבנתי. אז אם למשל נתקלתי באותה בעיה כמו בעבר, המערכת קודם תציג לי פתרונות שכבר שמורים אצלה."

"בדיוק. כשלימדתי את אדם או את אבא שלי לעבוד על המחשב, גיליתי שהרבה תקלות חוזרות על עצמן. המשתמש נתקל באותן בעיות, אבל שוכח את הפתרונות. לפעמים זה נובע מחוסר בטחון עצמי, לחץ או מהמורכבות של הפתרון."

"הגיוני," גולד הנהנן. "בוא נדבר קצת על פיתוח המערכת." אחד החתולים התיישב לו על הברכיים, וגולד ליטף אותו. "מה החלק החשוב ביותר במערכת?"
"בדיוק על מה שדיברנו – תיעוד התקלות של המשתמש והצגה של פתרונות מומלצים."
"בדיוק. אתה בעצם צריך לפתח סוג של מנוע חוקים לתקלות."
"אוקיי, אבל כרגע נראה לי שהמשקיעים ירצו לראות בעיקר את חווית המשתמש."
"זה לא סותר. אתה יכול להציג את המוצר באמצעות סימולציה, אבל כרגע להתמקד בפיתוח מנוע החוקים. המשקיעים ירצו לראות את הערך המוסף שלך. אתה לא איש עסקים – אתה טכנולוג!"
"אבל בשביל לפתח את המוצר אני צריך לגייס כסף," עניתי בתסכול.
"זה מזכיר את הפרדוקס של הביצה והתרנגולת," גולד אמר בחצי חיוך והמשיך ללטף את החתול.
"מה הכוונה?" שאלתי והצצתי לכוון אחת התרנגולות שהתהלכה בחצר.
"כדי שהמיזם שלך יהיה אטרקטיבי למשקיעים – צריך הישגים, וכדי להגיע להישגים – צריך השקעה."
"אתה בעצם טוען שאני צריך להתחיל לפתח את המוצר לבד. אתה בטוח?"
"לגמרי," גולד ענה. "לא אמרתי שאתה צריך לפתח את כול המוצר, זה מגוחך, רק את המנוע שמאחורי הקלעים. חשוב מאוד שתראה למשקיעים שיש לך את הכישורים לפתח מערכת כזאת."
ניסיתי לעכל את הדברים שלו והבטתי בכיוון של סנדי, שהחזירה לי מבט נוגע ללב ומלא הבנה.
"אוקיי, בוא נדבר קצת על ההגדרות של מנוע החוקים," התעשתי על עצמי.
"אני מציע שנתחיל קודם לעבוד על מסמך הדרישות לכל המערכת, מנוע החוקים הוא רק חלק ממנו," גולד הכריז, הנהנתי בהסכמה והתחלנו לדבר על מבנה המערכת.
"טוב. יש לך עכשיו הרבה עבודה להשלים את המסמך. תשלח לי טיוטה כשתסיים ונמשיך משם," גולד סיכם אחרי שעה של דיונים.

***

לקראת השעה שש בערב הגעתי מותש הביתה. מצאתי את שרי ואדם שרועים על הספה וצופים בטלוויזיה.
"היי, איך היה אצל גולד?" שרי שאלה.
"מתיש, אבל התקדמתי הרבה. איך היה עם החברה?"
"היה ממש נחמד. הלכנו ביחד לעשות קניות. אדם קנה לך הפתעה…" שרי חייכה בסיפוק.

"מה ההפתעה?"
"תחכה בסבלנות," שרי ענתה מחויכת. "אדם, תראה לאבא מה קנינו לו."

אדם קיפץ בהתלהבות מהספה וחזר עם קופסה קטנה, עטופה באריזת מתנה צבעונית.
"תודה, חמוד." נישקתי אותו ופתחתי את המתנה. בפנים מצאתי תחתונים בצבע כחול עם הדפס של סופרמן.
"אבא סופרמן…" אדם צחקק.
"את בטח התכוונת לרמוז שאני סופרמן במיטה," אמרתי לשרי בהתלהבות, אבל מיד הצטערתי על הערה. נזכרתי כי אדם עדיין יושב ממש לידנו ומקשיב. אני מקווה שהוא לא שמע את זה, הרהרתי.

"במיטה אתה לא סופרמֶן – בקושי אתה מֶן," שרי לחשה והציצה לכיוון אדם.
"תודה. אני מקווה שהמתנה תהיה שימושית," עניתי וניגשתי לחבק אותה. "אדם, בוא! סופרמן יעשה לך עכשיו אמבטיה." הושבתי את אדם על הכתפיים שלי, ואדם פלט קולות של צחוק.